החלטה בתיק ע"ע 26196-08-11

מוצרי שלם אריזות (1998) בע"מ                                      המבקשת

-

מיכאל עזרוב                                                                      המשיב

בפני: השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

          נציג עובדים מר אמנון כספי,              נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה

ה ח ל ט ה

השופט שמואל צור

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל  נעים  דיבנר  ונציגי הציבור מר דב מרדלר ומר אדם עינב;  ס"ע 27685-11-09), בו נקבע כי על המבקשת (להלן- החברה) לשלם למשיב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. 

2.         החברה עוסקת בתחום אריזות פלסטיק. המשיב עבד בחברה כמלגזן החל מיום 16.2.04 ועד ליום 14.2.07, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים. זאת, לאחר שהגיע לחברה מידע כי המשיב ושלושה חבריו העמיסו, ללא הרשאה, חומרי גלם השייכים למפעל והעבירו לאנשים אשר רכשו את הסחורה מהם. לטענתה, לאחר שהוגשה תלונה במשטרה, הודה אחד מארבעת העובדים בביצוע החשדות. בנסיבות אלה, כך טענה החברה, היא נאלצה לפטר את המשיב מעבודתו לאלתר וללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

3.         בית הדין האזורי, לאחר שניתח את עדויות הצדדים, הגיע לכלל מסקנה כי החברה כשלה בהצגת הוכחה כי למשיב היה קשר למעשי הגניבה שבוצעו במפעל. בקשר לכך נקבע כי גרסתה של החברה ביחס למעורבות המשיב במעשי הגניבה, לכאורה, הסתמכה על עדותו היחידה של אדם בשם זיאד אשר קיימים בינו לבין המנהל החברה יחסי שותפות בחברה אחרת. כן נקבע כי עדותו של זיאד נמצאה בלתי אמינה ונפלו בה לא מעט סתירות ולכן לא ניתן לבסס על דבריו את העבירה המיוחסת למשיב. עוד נקבע כי החברה לא טרחה להביא ראיות נוספות כגון שותפיו של זיאד אשר קנו מעובדי החברה את הסחורה הגנובה. בית הדין ציין כי החברה היתה כה משוכנעת שהמשיב אשם במעשים שהיא מייחסת לו, עד שלא מצאה לנכון להציג בפניו את הטענות שהופנו כלפיו, טרם פיטוריו והסתפקה באמירות כלליות. עוד צויין כי התנהלותה של החברה היתה חמורה, שעה שהיא נטלה לעצמה לנהוג במשיב, לאחר שעבד אצלה שלוש שנים מבלי שיש כל תלונה על איכות עבודתו, כאילו היה חפץ ריק מתוכן. בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין כי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי במועד פיטוריו של המשיב קמה לה הזכות לשלול, ולו באופן חלקי, את פיצויי הפיטורים או את זכותו להודעה מוקדמת. כפועל יוצא מכך, חייב בית הדין את החברה לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסכום של 14,220 ש"ח והודעה מוקדמת בסכום של 4,740 ש"ח, הכול בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.12.07 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, חויבה החברה לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 8,000 ש"ח. 

4.         על פסק הדין הגישה החברה ערעור לבית דין זה ועימו הגישה בקשה לבית הדין האזורי לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 10.8.11 דחה בית הדין האזורי את הבקשה, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שבפנינו. 

5.         החברה טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה, טעה בית הדין האזורי בכך שהתעלם מהעובדה שהמשיב נעצר על ידי המשטרה מאחר ואחד משני העובדים שנתפסו בגניבה, מסר את שמו. עוד נטען כי ניסיון המשיב להסביר מדוע לא יכול היה לבצע את הגניבות המיוחסות לו קרס. לטענתה, לא היה מקום לייחס משקל מכריע לסוגיית השותפות בין מנהל החברה לבין זיאד, אשר באה לעולם רק כשנתיים לאחר קרות האירועים. מוסיפה החברה וטוענת כי סיכוייה להיפרע מן המשיב אם תשלם לו את סכום פסק הדין ויתקבל הערעור קלושים, שכן אין למשיב יכולת כלכלית להשיב כספים. בנסיבות אלה, כך לטענת החברה, ייגרמו לה הוצאות רבות הכרוכות בגביית הכספים. לחילופין נכונה החברה להפקיד את מלוא סכום הפסק בקופת בית הדין עד להכרעה בערעור. 

6.         המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוען כי החברה לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. לטענתו, סיכויי הערעור של החברה אינם גבוהים, שכן ערעורה מבוסס על תקיפת ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. לטענתו, פסק הדין מבוסס היטב בממצאים עובדתיים ובמסקנות משפטיות ועל כן אין להיעתר לבקשתו.

7.        הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והשני, סיכויי הערעור (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם).

8.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענת הצדדים בבקשה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית הדין האזורי קבע כי החברה לא הוכיחה כי במועד פיטוריו של המשיב קמה לה זכות לשלול את פיצויי הפיטורים או את ההודעה המוקדמת. קביעה זו של בית הדין מבוססת על התשתית העובדתית שהתבררה בפניו. הערעור על קביעה זו הוא בעיקרו עובדתי. בנסיבות העניין אין מקום -  בשלב זה - לשלול מן המשיב את הסכום שנפסק לו ברכיב פיצויי פיטורים וההודעה המוקדמת. בנוסף, לא עלה בידי החברה להוכיח ולו לכאורה, כי אם תשלם את הסכום שנפסק לחובתו יקשה עליה להיפרע מהמשיב. גם טענת החברה כי תשלום החיוב הפסוק יגרום לה נזק בלתי הפיך נטענה בעלמא, בלא כל פירוט או ראשית ראיה לדבר. משאלו הם פני הדברים, אין הצדקה לחרוג מן הכלל ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

9.          סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. החברה תשא בהוצאות המשיב בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים האחרים, בסכום של 1,000 ש"ח. 

ניתנה היום ‏כ"ב אב, תשע"א (‏22 אוגוסט, 2011) ותישלח לצדדים.